"אבא, המילים רצות לי על הדף!" — איך לעזור לילד לאהוב לקרוא בלי למרוט שיערות

אם ישבתם פעם ליד ילד שמנסה לקרוא, נתקע שוב ושוב, מפספס מילים ומתחיל לאבד סבלנות, אתם בטח מכירים את הרגע שבו הקריאה כבר הופכת למאבק.

הוא מתעצבן. אתם מנסים לעזור. הוא טועה שוב. אתם מתקנים. ואז מגיע ה"אני לא יודע", "אני לא מצליח" או פשוט "לא רוצה לקרוא".

וברגע הזה קל מאוד להיכנס למאבק סביב הקריאה עצמה.

אבל הרבה פעמים צריך דווקא לעצור ולנסות להבין מה כל כך קשה לילד בתוך המשימה הזאת.

קושי בקריאה לא מעיד על היכולת של הילד לחשוב, להבין או ללמוד.

יש ילדים שעבורם פעולת הקריאה דורשת כל כך הרבה מאמץ, עד שכמעט כל הקשב שלהם מופנה לפענוח המילים. הם עסוקים בלזהות אותיות, לחבר צלילים, לא לאבד את השורה ולנסות להבין מה כתוב. במצב כזה קשה מאוד גם לעקוב אחרי הסיפור וליהנות ממנו.

זו אחת הסיבות שבמפגש ראשון עם ילד אני לא ממהרת להתחיל מטקסט.

אני רוצה קודם להכיר אותו. להבין מה מעניין אותו, מה הוא אוהב, במה הוא מרגיש טוב ובטוח ומה קורה לו כשהוא פוגש משימה שקשה לו.

כי לפני שמתחילים לעבוד על הקריאה, צריך להבין את הילד שקורא.

לפעמים אנחנו מסתכלים על עמוד ורואים טקסט קצר. הילד מסתכל על אותו עמוד ורואה משימה ענקית.

אז מקטינים אותה.

אפשר להתחיל מפסקה אחת. לפעמים אפילו משניים או שלושה משפטים.

אפשר לקרוא בתורות: משפט אני, משפט אתה. אפשר לעצור אחרי כמה דקות, לקום, לשתות או לעשות משהו אחר ואז לחזור.

המטרה היא לא "לסיים את העמוד". המטרה היא לאפשר לילד לחוות קריאה שהוא מסוגל להתמודד איתה.

וככל שהוא חווה יותר הצלחות כאלה, אפשר בהדרגה להגדיל את המשימה.

אחד הדברים שאני אוהבת לעשות עם ילדים הוא להוציא את הקריאה מהמקום שבו היא מרגישה כמו שיעורי בית.

לא חייבים לתרגל רק באמצעות ספר קריאה.

אפשר לקרוא הוראות למשחק, מתכון למשהו שהילד אוהב, כתוביות בסרטון, מידע על קבוצת כדורגל, קומיקס או אפילו לחפש יחד משהו שמעניין אותו באינטרנט.

ילד שמתעניין במכוניות, למשל, יכול לקרוא על מכונית שהוא אוהב. ילדה שאוהבת לאפות יכולה להתחיל ממתכון.

בסופו של דבר אנחנו רוצים שהילד יבין שקריאה היא כלי שעוזר לו להגיע לדברים שמעניינים אותו, ולא רק עוד משימה שמישהו מבוגר החליט שהוא צריך לעשות.

זה אולי אחד הדברים שהכי קשה לנו כהורים.

הילד קורא מילה לא נכון והתגובה האוטומטית שלנו היא מיד לתקן.

אבל כשעוצרים ילד בכל מילה שנייה, מהר מאוד הוא מפסיק לעקוב אחרי מה שהוא קורא ומתחיל לחכות לטעות הבאה.

לא כל טעות חייבת להפוך לאירוע.

לפעמים אפשר פשוט לחזור על המילה בצורה הנכונה ולהמשיך. לפעמים כדאי לתת לו עוד רגע ולראות אם הוא מצליח לתקן את עצמו.

וכן, יש טעויות שכדאי לעצור עליהן ולעבוד עליהן. אבל המטרה היא לא להגיע לקריאה ללא טעויות בכל מחיר. חשוב לא פחות לשמור על הרצף, על ההבנה ובעיקר על הרצון להמשיך לקרוא.

גם המשוב שאנחנו נותנים משנה מאוד. במקום להתמקד רק בתוצאה, אפשר לומר:

כשילד מתקשה, יש לנו נטייה טבעית להתיישב לידו ולעזור. זה חשוב, אבל העזרה שלנו צריכה להשתנות עם הזמן.

בהתחלה אולי נקרא יחד.

אחר כך הוא יקרא פסקה ואנחנו נהיה לידו.

בהמשך הוא יקרא לבד ויספר לנו מה קרא.

המטרה היא לא שהילד יקרא מצוין כשאנחנו יושבים לידו. המטרה היא שהוא ירגיש שיש לו כלים להתמודד גם כשאנחנו לא שם.

וזה תהליך. לפעמים הוא מהיר ולפעמים הוא לוקח זמן.

אחרי שנים של עבודה עם ילדים שמתמודדים עם קשיים בקריאה ובכתיבה, למדתי שלא נכון להתחיל ממה שהילד לא מצליח לעשות.

אני מעדיפה להתחיל דווקא ממה שכן עובד.

מה מעניין אותו? מה עוזר לו? באיזה אופן קל לו יותר ללמוד? איפה הוא כבר מרגיש מסוגל?

משם אפשר להתחיל לבנות.

זו גם הדרך שבה אני עובדת בהוראה המותאמת: לא לנסות להכניס את הילד לשיטת למידה אחת, אלא למצוא יחד את הדרך שבה הוא מצליח ללמוד, להבין ובהמשך גם לעבוד באופן עצמאי יותר.

אם הקריאה בבית הפכה למאבק יומיומי, אפשר לעצור ולבדוק אם אולי הגיע הזמן לנסות דרך אחרת.